מתוך פנקס חברה קדישא ירושלים (תרל”ג, 1873) : ” ו’ טבת תרל”ג – אירע מעשה עם האברך ר’ אהרן בה”ר יוסף שמואל מאונגרין כי דר היה מחוץ לעיר סמוך לבתי השר מאנטיפיארע הי”ו, והיה בליל ג’ בדר”ח באו גנבים לביתו ופתאום קץ משנתו ורדף אחריהם והמה ראו כי כלה אליהם הרעה ונבעת לבם אולי יכירם ויזרקו בו כמה חצים ונפל על מקומו. ויהי עוד חמשה ימים על ערש דוי בהספטאל השר ראטהשילד נ”י …”
זהו סיפור הרצחו של אהרן הירשלר, כפי שסופר לאנשי חברה קדישא בירושלים, לפני שהובא למנוחות בהר הזיתים. סיפור הירצחו של מי שלימים יוכר על ידי מדינת ישראל כחלל הראשון.
מי אתה אהרן הירשלר? אהרון הרשלר נולד בשנת 1850 בעיר נודג’וארוד, הונגריה. אביו, יוסף שמואל, היה רב נודע בהונגריה ובסלובקיה, אולם ויתר על תפקידו הקהילתי ובשנת 1865 הגיע עם משפחתו לירושלים, והיה ממקימי “כולל אונגרין”, ישיבה ליוצאי הונגריה, שלימים העתיקה את מקומה לשכונת מאה שערים, ובניה התיישבו בבתים שמכונים עד היום “בתי אונגרין”. אלא שכאשר אהרון נישא, היה עליו ועל אשתו הדסה לעזוב את השכונה בגלל תנאי מגורים ירודים וצפיפות רבה. הם עזבו לשכונה שנקראה “בתי טורא”, על שם הנדבן היהודי יהודה טורא. השכונה נקראה לימים “משכנות שאננים”, הוקמה על ידי משה מונטיפיורי בשנת 1860 בכספו של טורא, והייתה לשכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר בתהליך שנקרא “היציאה מן החומות”.
השכונה הייתה מבוצרת אך מבודדת. פחד מפני שודדים לצד חשש לחיים אחרים ולא מוכרים, מנע מיהודים להגר אליה. מצב זה הוביל להקמת חומה מסביב לשכונה וכן להקמת “משמר אזרחי” על ידי התושבים – חמישה מבני אשכנז וחמישה מבני ספרד. אהרון הירשלר היה ביניהם.
ירושלים על שכונותיה נודעה בבעיה גדולה של מקורות מים. לפיכך, המים נאגרו בבורות ובמאגרים, ובשעת הדחק, נעזרו תושבי העיר במוכרי מים משכונת סילואן. חורף 1872/3 היה ברוך בגשמים, כך שתושבי השכונה לא נזקקו לשירותי שכניהם הערבים, ואלו החליטו לנקום את אובדן פרנסתם. בחצות ליל 31 בדצמבר שנת 1872 פרצו כמה ערבים, ובראשם השודד אבו עיסא מחברון, לבית משפחת הירשלר. אהרון פסק מתלמודו, קם לגרש את השודדים ואף ניסה לעצור אותם. הערבים פחדו שמא יזהה אותם ויובאו למשפט ומאסר, ופתחו בירי. 12 קליעים פגעו בגופו של אהרן. אהרון נפל, מתבוסס בדמו, ופונה לבית החולים היהודי “רוטשילד”, שניצב אז בעיר העתיקה. כעבור שישה ימים מת, והובא לקבורה בהר הזיתים.
גרסה נוספת למותו עולה מראיון שהעניקה לתקשורת בשנת 2013 אחת מנינותיו של אהרון ,בלהה שמיר: “ממה שאני שמעתי, הגרסה מעט שונה ממה שתואר בספרים”, אמרה . “הם גרו במשכנות שאננים, ומשום שהכנפיים של טחנת הקמח המפורסמת של מונטיפיורי נבנו תחילה בצורה שגויה, עם הטיה לכיוון דרום במקום צפונה, המקום פעל רק כמחסן שקי קמח, שעליהם שמר הירשלר. באחד הלילות הוא שמע רעש ובעודו רץ כדי לברר את מקורו נתקל בערבים שהרגו אותו.”
כך או כך, מעניין שהחלל הראשון הוא חרדי דווקא. עצם היותו הראשון שנפל קורבן לצעד החלוצי הראשון של היציאה מהגבולות המסורתיים של היישוב היהודי הירושלמי לדורותיו. עצם היציאה מן החומות, יהיו מניעיה אשר יהיו, מהווה מעשה ציוני יוצא דופן בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל.
יהא זכרו ברוך!
