שחור או נס, או אולי אספרסו או פילטר? אני שם מים, אבל לפני…
מורשת הקפה הנמשכת מאות שנים מובילה אותנו ליערות הקפה באתיופיה. מסופר, כי רועה עיזים בשם קלדי הבחין כי העיזים שלו אוכלות את גרגרי “השעועית השחורה” ומתמלאות אנרגיה. הוא החליט לטעום בעצמו, ולא נרדם כל הלילה…קלדי דיווח על ממצאיו למנזר המקומי. אחד הנזירים ששתה עם הגרגרים גילה כי הוא שמר על ערנות בשעות הארוכות של תפילת הערבית. המנזר חלק את תגליתו עם מנזרים נוספים והידע על הגרגרים המעוררים התחיל להתפשט, וראשית , מעבר לים האדום, לחצי האי ערב.
טיפוח וסחר בקפה החל בחצי האי ערב. עד המאה ה -15 גודל קפה בתימן. במאה ה -16 הוא נודע כבר בפרס, מצרים, סוריה וטורקיה. ובעיקר בבתי קפה ציבוריים – שנקראו Qahveh khaneh – שהחלו להופיע בתדירות גבוהה בערים ברחבי המזרח הקרוב. הפופולריות של בתי הקפה הייתה רבה: אנשים פקדו אותם לכל מיני פעילויות חברתיות, להאזנה למוזיקה, לשיחות , לרכילויות ולמשחקי שש בש. כה רבה הייתה הפופולריות שלהם, עד שנאסרה הישיבה בהם מטעמים של ביטול זמן התפילה. אלפי עולי רגל שפקדו את העיר הקדושה מכה בכל שנה מכל העולם, סיפרו על “יין של ערבי” והשמועה התפשטה.
מטיילים אירופאים במזרח הקרוב סיפרו על משקה שחור כהה יוצא דופן. עד המאה ה -17, קפה עשה את דרכו לאירופה והפך לפופולארי ברחבי היבשת, אך ההתייחסות לוותה בחשדנות או בפחד, והוא כונה “המצאתו המרה של השטן.” הכמורה המקומית גינתה את הקפה כשהגיע לוונציה בשנת 1615. המחלוקת הייתה כה גדולה עד שהאפיפיור קלמנט השמיני התבקש להתערב. הוא החליט לטעום לעצמו את המשקה לפני שקיבל החלטה, וכמובן אישר.
אנקדוטה נוספת היא בדרך הגעתו של “הקפה הטורקי” לאירופה: בזמן המצור העות’מאני על שערי וינה בשלהי המאה ה -17 התגלגלו מספר שקים מעבר לחומות העיר, וכך נחשפה אירופה למשקה.
במקביל לסיפור האוסטרי מתבסס סוחר יהודי – טורקי בשם ג’ייקוב (מכאן ג’ייקוב’ס…) באוקספורד שבאנגליה, ומשכנע את האנגלים שקפה יותר טוב מתה…
בתי קפה הפכו במהרה למוקדי פעילות חברתית בערים הגדולות ברחבי אירופה. באנגליה צצו “אוניברסיטאות בגרוש”, מכיוון שבמחיר פני אחד אפשר היה לרכוש כוס קפה ולנהל שיחה מעוררת. קפה החל להחליף את משקאות המשקאות הנפוצים באותה תקופה – בירה ויין. מי ששתה קפה במקום אלכוהול החל את היום בערנות ומלא אנרגיה. האם כאן התגלו לראשונה “מכונות הקפה במשרדים”?
באמצע המאה ה -17 היו בלונדון למעלה מ -300 בתי קפה, שרבים מהם משכו סוחרים, מתווכים ואמנים. באחד מהם, בבעלות אדם בשם אדוארד לויד, נולדה חברת הביטוח הבריטית “לויד’ס”.
יבשת אירופה נפתחה לקפה, ניכסה אותו אליה ולאורך השנים פיתחה צורות שונות של המשקה המבוססות על האספרסו האיטלקי.
אף שבתי קפה החלו להופיע במהירות, התה המשיך להיות המשקה החביב בעולם החדש עד 1773, אז התמרדו המתיישבים נגד מס כבד על התה שהטיל המלך ג’ורג ‘השלישי. המרד, המכונה “מסיבת התה של בוסטון”, אך העדפת השתייה האמריקאית השתנתה, כפי שציין הנשיא האמריקאי תומאס ג’פרסון :” קפה – המשקה המועדף על העולם התרבותי”.
בשנת 1714 קיבל המלך לואי ה-14 מתנה מהעיר אמסטרדם: שתיל קפה צעיר והורה לשתול אותו בגן הבוטני המלכותי בפריס. בשנת 1723, קצין ימי צעיר, גבריאל דה קליאו השיג שתיל מצמח המלך והעביר אותו בבטחה לאי הקריבי מרטיניק, מה שהחל תהליך מדהים: השתיל הזה היה האב של כל עצי הקפה ברחבי הקריביים, דרום ומרכז אמריקה.
הקפה הברזילאי המפורסם חייב את קיומו לפרנסיסקו דה מלחה פאלטה, שנשלח על ידי הקיסר לגיאנה הצרפתית להשיג שתילי קפה. הצרפתים לא היו מוכנים לחלוק, אך אשתו של המושל הצרפתי, שנשבתה במראהו הטוב, העניקה לו זר פרחים גדול לפני שעזב – בתוך הזר הוחבאו זרעי קפה…
מיסיונרים, סוחרים ומטיילים המשיכו לשאת זרעי קפה לארצות חדשות. עצי קפה נטועים היום באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה. מדינות חדשות הוקמו על כלכלות קפה. . בסוף המאה ה -18 הפך קפה לאחד מגידולי הייצוא הרווחיים בעולם. לאחר נפט גולמי, קפה הוא הסחורה המבוקשת ביותר בעולם .
