אזוב, זעתר ומה שביניהם (וגם קשר לחג הפסח)

מאת: איציק ליטני

בספר שמות (י”ב, כ”ב), במסגרת התכוננותם של בני ישראל ליציאה ממצרים כתוב: “ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף…”בהמשך המקרא מופיע האזוב עוד מספר פעמים ועיקר שימושו בדיני טהרה. כלומר, האזוב הינו צמח עתיק יומין…אך מדוע קיבל מעמד של כבוד, ומדוע אנו נוטים לכנותו זעתר?

האזוב המצוי (בלטינית Majorana syriaca)  הוא בן שיח ממשפחת השפתניים, אשר מצוי באגן המזרחי של הים התיכון, ולו מספר רב של מינים ותת מינים. פורח בין החודשים אפריל לספטמבר.

השימוש באזוב בעבודת הקורבנות נבע מן האמונה שבכוחו של צמח זה לספוג את הדם ולמנוע את קרישתו (טענה שלא הוכחה מדעית), אך אי אפשר להתווכח עם הרפואה העממית שמקורה שנים רבות לפנינו, ובטח עם הרמב”ם שציין כי הצמח “הוא עשב נכבד במיני מטעמים, והוא עשב ידוע לרופאים, ואוכלים אותו בעלי-בתים ומתבלים בו הקדרות ומרקחים אותו בדבש”. השומרונים משתמשים באזוב עד היום כאשר הם עוסקים בקרבן הפסח, ועובדה זו מעלה את ההשערה שזהו הצמח המוזכר במקרא. השומרונים גורסים, כי הזעתר מדלל את הדם, כמו המים את הסוכר, ולטענתם רק אזוב טרי, שנקטף זה לא מכבר, יצלח למטרה זו.  ערביי האזור משתמשים בו עד היום כצמח מרפא המשמש להקלה בכאבים, ריפוי דלקות והרחקת תולעים. עליו עתירים בשמן רפואי שנתגלה כפעיל נגד חיידקים מסוימים, ויהודי תימן אף חולטים מהם תה.

ומכאן לזעתר: מדוע הוא מכונה בערבית זעתר, כינוי המוביל לבלבול שמו גם במקומותינו? לכך אחראי המטבח הערבי המסורתי, שידע לערבב את האזוב עם אוג הבורסקאים (תבלין הסומאק), מלח , שומשום ומעט שמן זית. התוצאה – הטעימה יש לומר – נקראה זעתר. לא רק טעימה אלא גם בריאה. זעתר, ובעיקר לחם עם זעתר יבש ושמן זית (מנאקיש), הוא אחד ממרכיבי היסוד של התזונה המקומית. מעמדו הבסיסי ושכיחותו הפכו את המאכל העממי לסמל בתרבות הפלסטינית. הוא נוכח ודומיננטי גם במטבחים הסורי והלבנוני, אבל הוא זכה למעמד מיוחד בתרבות הפלסטינית. זעתר – למעשה אזוב – שתושבי הארץ נהגו במשך מאות שנים לצאת לטבע כדי לקטוף, סימל תמיד את הקשר לאדמה. אדוארד סעיד (אינטלקטואל פלסטיני יליד ירושלים) כתב על הזעתר כסימן היכר לבית הפלסטיני. אחרי הנכבה הזעתר קיבל משנה תוקף כסמל של הלאומיות הפלסטינית המודרנית. גם לפליטים פלסטינים הוא מסמל את הקשר עם המולדת, ורבים מהנוסעים לבקר אנשים בחו”ל מביאים איתם זעתר כמתנה.

כך או כך, עצם היות האזוב צמח פופולרי הן במטבח המקומי והן ברפואה העממית, פופולרי בארץ ומחוצה לה, וככזה שנדון היה לקטיפה מוגברת ובלתי מבוקרת, הביאו להכרזתו לפני כ 15 שנה כצמח מוגן, דבר שהוביל לגידולו המתורבת.

ונסיים בקצת פוליטיקה : “אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר” (מלכים א’, ה’, י”ג, וכן בתלמוד הבבלי, מסכת מועד קטן).

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

הערה: איזור זה מועתק לדף השירותים שלנו לא באופן גלובלי (בגלל הרקע). כשמשנים כאן, צריך להעתיק גם לשם.

ניתן ליצור סיורים בהתאמה אישית

סיור מותאם אישית?

השאירו פרטים ונדבר על זה.

דילוג לתוכן